אנו שומעים חדשות לבקרים על מקרים מצערים של חיילים המתמודדים עם פוסט טראומה. מקרה דרמטי וטראומטי שהעלה את הנושא לדיון הציבורי היה של איציק סעדיאן יבל"א אשר הוביל לדיון נרחב על התמודדות משרד הביטחון ואגף השיקום עם התופעה של חיילים הסובלים מתסמונת פוסט-טראומתית - חיילים ולוחמים שחזרו מן הקרב, אך רגשית הם עדיין שם.
מה היא בעצם הפרעת הלחץ הפוסט טראומתית (PTSD)?
בסוף שנות ה - 70, עם חזרתם של הכוחות האמריקאיים שלחמו בווייטנאם, התגבשה ההכרה בכך כי התנסות טראומתית קיצונית, כזו הכרוכה בסיכון קיומי ממשי לאדם או לסובבים אותו, עלולה לגרום להפרעה פסיכיאטרית ייחודית: הפרעת הלחץ הפוסט-טראומתית. לפי ההגדרה של ה - DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות), ההפרעה באה לידי ביטוי בשלושה סימפטומים עיקריים:
1. התנסות חווייתית חוזרת באירוע הטראומתי - זיכרונות, חלומות, פלשבקים, מחשות טורדניות.
2. הימנעות מתמשכת מגירויים המתקשרים לטראומה.
3. עוררות מוגברת - קשיי שינה, התפרצויות זעם, דריכות יתר.
חשוב לציין כי מצבי הלחץ אליהם נחשפים החיילים ובעתיה עלולה להתפרץ ההפרעה אינם רק מלחמה ופעילות מבצעית, אלא גם אימונים ופעילות מבצעית שוטפת.
עד פה המונחים המקצועיים והרפואיים, אך עולות מספר שאלות קריטיות נוספות:
מה לגבי השיקום? - הטיפול הנפשי הוא קריטי, ומשרד הביטחון מספק מענה רגשי עבור הנפגעים.
מה לגבי הפיצוי הכספי? מדוע הוא משמעותי כל כך? הפיצויים נועדו בראש ובראשונה לעזור לאדם לחזור ולהשיג ביטחון כלכלי, בעקבות האובדן הכלכלי שההפרעה הפוסט טראומתית מייצרת. הפיצויים חיוניים גם לשם כיסוי הוצאות של טיפול רפואי ושיקומי.
בנוסף, חשיבות מרובה מיוחסת לשיקומם של רגשי הערך העצמי, הכבוד ותחושת הכוח בקרב הנפגעים. רגשות אלו מושפעים הן מן הסטטוס שניתן לניצולים וללוחמים על ידי החברה ככלל והן מתהליך השיקום אשר תלוי לעיתים בפיצויים, הממשיים והסימבולים, שמשמעותם הוקרה חברתית לכלל
הלוחמים ובעיקר לנפגעים.
לסיכום - תסמונת דחק פוסט טראומטית הינה הפרעה נרכשת המערבת מגוון הפרעות רגשיות, התנהגותיות, חברתיות ובשל כך מחייבת התערבות וטיפול רב מערכתי וארוך טווח שכולל עזרה נפשית, כלכלית, משפחתית, רגשית ועוד.
בכתיבת הפוסט נעזרתי בספרם המצוין של אבי בלייך וזהבה סולומון משנת 2002 - "נכות נפשית" - היבטים רפואיים, חברתיים ושיקומיים.